פסק-דין בתיק ת"א 1534-09

כללי

1.      לפני תביעה כספית בסך של 65,654 ש"ח שעניינה ברכב מסוג "שברולט" שנמכר בהליכי הוצאה לפועל ודרישה להשבת הכספים ששולמו בעדו.

התובעים טענו כי רכב שנרכש על ידי התובעת והיה בבעלותה, הוצג על ידי הנתבעים כרכבם הפרטי, הועבר על ידי הנתבע 1 לבעלותה הפורמאלית של חברתו, הנתבעת 2, כך שבמשרד הרישוי היו רשומות הזכויות בו על שמה. לאחר מכן, במסגרת הליכי הוצאה לפועל שהתנהלו כנגד הנתבעת, נתפס הרכב ונמכר על ידי הבנק.

לפיכך מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום כספי התמורה עבור הרכב. יצויין, כי מלכתחילה הוגשה התביעה לסעד כספי ולמתן פסק דין הצהרתי הקובע כי התובעת הינה הבעלים של הרכב, אולם מאז שהוגשה התביעה נמכר הרכב במסגרת הליכי הוצאה לפועל והתביעה לפני היא תביעה כספית בלבד.

עוד יצויין, כי כנגד הנתבע 1 ניתן צו כינוס נכסים  על לפיו עוכבו ההליכים כנגדו (ר' צו כינוס בפש"ר 5307/08 בי לוק בע"מ נ' שרון מלכא רפי, החלטת כב' השופט י' שפירא מיום 22.1.09).

הנתבעת 2 ביקשה לדחות את התביעה וטענה כי שילמה עבור הרכב מכספה והוא שימש אותה לעבודתה אצל התובעת 1, אשר חלק מתמורת הרכב שולם על ידה.

טענות התובעים

2.      התובעים טענו, כי התובעת, חברה לניהול חנויות למתן שירותי אופטיקה, העסיקה את הנתבע 1 כשכיר. בבעלות החברה היה רכב מסוג "שברולט" אשר שימש כאופטיקה ניידת. כחודשיים לאחר העברת מניות החברה על שם התובע ומינויו לדיקרטור, ביום 1.8.07, רכש הנתבע במסגרת עסקת "טרייד אין" מחברת "אלדן" רכב מסוג רנו מגאן שנת ייצור 2004 (להלן: "הרכב"), בתמורה למכירת השברולט בסך של 17,000 ש"ח ותשלום ההפרש בסך של 53,000 ש"ח מכספי החברה.

הנתבע 1 שלח את הנתבעת לקבל את הרכב בשם החברה. לאחר קבלת החזקה ברכב, הוסכם בין התובע והנתבע בפני רואה חשבון כי על אף שהרכב רשום במשרד התחבורה על שם הנתבע, הרי השימוש והבעלות הקניינית בו הינם בידי התובעת. כך הצהירה התובעת בפני שלטונות המס כי הרכב הינו אחד מנכסיה. לטענת התובעים,  הוכח שהרכב נקנה מכספי התובעת על מנת לשרת אותה בעסקיה, כאופטיקה ניידת, וכראיה, ההוצאות השוטפות של הרכב הוצאו מקופת החברה.

ואולם, הנתבע וחברתו הנתבעת, ניצלו את האמון שנתן בהם התובע והצליחו להבריח נכסים וכספים מהחברה. כך, העביר הנתבע את הבעלות הקניינית על הרכב על שם הנתבעת, באופן שבמשרד הרישום נרשמה הנתבעת כבעלים של הרכב.

בהמשך, במסגרת תיק הוצאה לפועל נגד הנתבעת, נתפס הרכב ונמכר על ידי הבנק, הנושה באותם הליכים.

לפיכך, ביקשו התובעים לחייב את הנתבעים בסכום התביעה.

טענות הנתבעת

3.      הנתבעת טענה, כי מימנה מכספה סך של 34,000 ש"ח לרכישת הרכב, כהלוואה לתובעת וסוכם בינה לבין התובעת שהסכום יושב לה. לאחר שנרכש הרכב, הועבר ישירות מבעלות "אלדן" לבעלותה, ומעולם לא היה רשום על שם הנתבע כפי שטענו התובעים.

הנתבעת טענה עוד, כי היא הסכימה להשיב את הרכב לתובעת ואף הזמינה את התובע לקחתו, אולם התובע התעלם מפניותיה, עד אשר היא שיעבדה את הרכב לבקשת התובע כבטוחה לחובות התובעת והרכב נמכר במסגרת תיק ההוצל"פ שהתנהל כנגדה. לפיכך, טענה הנתבעת, התובעת חייבת לה סכום של 34,000 ש"ח, בשל ההלוואה שנתנה לה ולא ההפך.

הנתבעת הוסיפה שהתובעים לא הגישו חוות דעת להערכת שווי הרכב, ומחיר רכישת הרכב כלל אינו רלבנטי לתביעת ההשבה.

דיון והכרעה

4.      מלבד עדותם של התובע והנתבעת לא העידו עדים מטעמם. לאחר שמיעת עדותם ולאחר שנתתי דעתי לכתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים וכן לטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם בכתב, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

5.      הנתבעת מסרה בעדותה שבמסגרת עבודתה אצל התובעת, ולאחר שהרכב שהשתמשה בו התקלקל, הציע לה התובע שתרכוש רכב חדש, תממן חלק מרכישתו ולאחר מכן הוא ישיב לה את כספה. לדבריה, התובע ביקש ממנה לרשום את הרכב על שמה לצורכי מס ולשעבד אותו לטובת הבנק. ואכן היא ביצעה עסקת "טרייד אין" תמורת הרכב הישן של התובעת.